פה בארץ חמדת אבות

תמיד מסקרן ללמוד איך הופצו שירים לפני עידן היוטיוב וגלגל"צ. השיר הקנוני "פה בארץ חמדת אבות" נלמד לראשונה ע"י תלמידי הגימנסיה הרצליה בשנת 1912 רגע לפני שיצאו לטיול שנתי בגליל העליון. המורה אסף את כולם באולם ולימד אותם את השיר שהולחן ע"י הרמן צבי ארליך למילותיו של ישראל דושמן. "השיר לא נראה לנו בתחילה, כי הוא נכתב בסולם מינורי, ולא מצא חן בעינינו כי זה עצוב מידי." סיפר אחד התלמידים, אבל "לאט לאט נמשכנו אל השיר כי המילים היו שמחות. אחרי זמן מה לא הפסקנו לשיר."
הטיול השנתי ההוא היה כמו תחנת הפצה: לכל מקום אליו הגיעו – לימדו את השיר. בדרך חזרה עברו באותם מקומות וראו שהוא נקלט היטב. "יצאנו בקרונות רתומים לפרדות, ולקח שישה ימים עד שהגענו למטולה. בראש פינה יצאנו עם השיר הזה לטיול בסביבה, וכל הנוער בראש פינה הצטרף לזמרה, היה קשה לתאר. כעבור שנה שרה כל הארץ 'פה בארץ חמדת אבות'." סיפר ד"ר ברוך בן יהודה, שהשתתף באותו טיול.

פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת
תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת,
פֹּה נִחְיֶה וּפֹה נִצֹּר,
חַיֵּי זֹהַר חַיֵּי דְּרוֹר,
פֹּה תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה,
פֹּה תִּפְרַח גַּם שְׂפַת הַתּוֹרָה.

נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,
שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,
גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,
כְּבָר הֵנֵצּוּ נִצָּנִים.

נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,
שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,
גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,
עוֹד יָבוֹאוּ זֵרְעוֹנִים.

מנגינת השיר היתה ידועה באותם ימים, ונקראה "מארש הגלות". דושמן, שהתרגש מחגיגות שלוש שנים לעיר תל אביב שחלו באותם הימים, ומפריחת המושבות, ביקש לצקת למנגינה זו מילים אחרות, מלאות תקווה. שימו לב כי בניגוד לשירי העליה השניה – שירי העליה הראשונה רוויים מסורת: "חמדת אבות", "השכינה שורה" ו"שפת התורה" מחברים הטבעיות בין חידוש ההתיישבות בארץ לבין היהדות.

השארת תגובה