ארגון ההגנה

ארגון ההגנה

ארגון ההגנה

בעקבות מאורעות תר"פ (1920), כשהבריטים פעלו כנגד היהודים הנטבחים ברחבי הארץ, ולא רק שלא עצרו את הפוגרום אלא אף מנעו מכוחות יהודים לסייע ולהגן, הבינו בישוב כי אין הם יכולים להסתמך יותר על מושיע חיצוני, וכי ההגנה על הישוב העברי בא"י חייבת להיות בידיים עבריות. עד שנת 1929 (פרעות תרפ"ט) – דשדש הארגון, הן מבחינה מספרית והן תקציבית. פעולתו בזמן הפרעות, והעמידה מנגד של האנגלים, הבהירו ליישוב שאין די בהקמת הארגון, אלא יש להשקיע בו משאבים, או כמו שכתב בן גוריון ב 1933: "בחריפות יתרה מתייצבת בפנינו שאלת הביטחון. כל מה שנעשה עד עכשיו בנידון זה – אינו עומד בשום יחס והתאמה לצורך החיוני".
תקציבים הוזרמו, והארגון עסק בבניית הכח וחלוקתו לתחומי פעילות שונים. הוא גם הקים מעין "פיקודים" שונים בהתאם לאזורי הארץ, והחל ליצר לעצמו נשק. ההגנה התכוננה לפרעות המרד הערבי. במקביל היו אלה שפרשו ממנה, לאור המדיניות ההבלגה שנקט הארגון, והקימו ברבות הימים את האצ"ל.
המרד הערבי הביא עימו שינוי אסטרטגי בהגנה, והיא החלה לצאת מגדרות הישובים, להגן גם על המרחב ואף ליזום התקפות. הוקמו "הנוטרות", הפו"ש (פלוגות השדה) פו"ם (פלוגות מיוחדות) ופלוגות הלילה של וינגייט. ההגנה החלה לייצר את הנשק של עצמה ולהחביאו בסליקים, ולא להסתמך על האספקה הבריטית. במקביל לפעילות הצבאית עסקו חברי הארגון גם בפעילות התיישבותית במסגרת הקמת יישובי חומה ומגדל, ובהעפלה, עליה בלתי לגאלית.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה הפסיק הארגון להיאבק בבריטים והוחלט לשתף איתם פעולה כנגד הנאצים, במקביל להמשך פעולות ההתיישבות וההעפלה, כדברי בן גוריון "עלינו לעזור לאנגליה במלחמתה כאילו לא היה ספר לבן, ולעמוד כנגד הספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה". עשרות אלפי צעירים ביקשו להתגייס לשורות הצבא הבריטי, שהגיב בקרירות ואף החריף את מאבקו בהגנה. כשהאיום הגרמני התקרב לגבולות הארץ, הסכימו הבריטים כי בעת חירום יש לשתף פעולה עם היישוב היהודי.
ראשי הארגון ציפו שהיישוב היהודי כולו יתמוך באידיאולוגיה זו של שיתוף פעולה עם הבריטים, ודרשו גם מהאצ"ל והלח"י שלו לנקוט פעולות אלימות כנגד המנדט. כשאלו סירבו, החלה רדיפה של חברי מחתרות אלו ע"י ההגנה, שהסגירו אותם לבריטים, או עינויים במתקני ההגנה עצמה. הסיבה שה"סזון", כלומר "עונת הציד" לא התפתחה למלחמת אחים היתה בזכות מנחם בגין מנהיג האצ"ל שקרא למנעה.
ב 1941 הוקם הפלמ"ח הוא פלוגות המחץ של ההגנה, שהיווה כח סדיר של הארגון. ב 1945, עת החריף הקו האנטי ציוני של ממשלת המנדט, הוקמה "תנועת המרי העברי" שכללה את שלושת המחתרות ששיתפו פעולה כנגד הבריטים. "השבת השחורה", בה פשטו כוחות המנדט על ערים, כפרים וקיבוצים ועצרו 2700 אנשי הגנה ופלמ"ח, חיסלה את תנועת המרי.
במהלך השנים הבאות מכין בן גוריון את ההגנה לקראת הפיכתה לכח צבאי סדיר שילחם בערבים כשהבריטים יעזבו את הארץ. ואכן, חברי ההגנה נדרשו להגן על הדרכים ועל הערים המעורבות כבר מה 29.11.47, להפעיל שיירות של רכבים ממוגנים, ולצאת למבצעים צבאיים, חלקם הרואיים שנחלו ניצחונות מפוארים. ההגנה פעלה כצבא סדיר עם זרועות שהיוו בסיס לחילות בצה"ל. העובדה כי בשמו של צה"ל השתמרה ההגנה, מעידה על בסיס זה.

השארת תגובה