שטמפפר בא

שטמפפר בא

כתבנו יהושע שטמפפר

לאחר שנים של עוני ורעב, קור, מחסור ומחלות בירושלים המוכה, מחליט יהושע שטמפפר לגבש סביבו קבוצה ולצאת אל המרחב. הם מצליחים לרכוש את אדמות אומלבס, היא פתח תקווה, ולהקים עליהן מושבה משגשגת. במשך ארבע שנים, חלקן בירושלים וחלקן בפתח תקוה, מדווח שטמפפר לעיתון היהודי-בריטי "ג'ואיש כרוניקל" על הנעשה בארץ. זהו דיווחו האופטימי הראשון, מאוגוסט 1878, לאחר שנים של תיאורי קשיים.

"רצוני להודיע לכם על מאורע שיביא שמחה לכל בית ישראל. בעזרת האל הצלחנו לרכוש כיברת ארץ גדולה ובעלת יתרונות הנמצאת במרחק שתי שעות הליכה בלבד מיפו. גודל השטח כ -400 הקטאר. 34 להשוואה, השטח השייך ל'אליאנס' הפריזאי) בית-הספר החקלאי שליד יפו (הוא בן 55 הקטאר בלבד, כפי שמסר לי מנהלו, ד"ר הרצברג. רוכשי הקרקע הם, בראש וראשונה, דוד מאיר גוטמן מהונגריה, אדם אשר מאז עלה לארץ לפני שלוש שנים, מתאמץ – יחד אתי – לפתח את הארץ הקדושה . החלק העיקרי של הקרקע נקנה בכספו של גוטמן, שנצבר עוד בארץ הולדתו . אחריו חייב אני להזכיר את מר זראל ברנט מלונדון , יואס משה בן ירושלים ואנוכי הצנוע . הנה כן כן, אנו מהווים את ארבעת גלגליה של העגלה, אשר בעזרת האל יתברך הוטל עלינו למשכה. אנו מתכוננים עכשיו לקבץ אנשים מתאימים כדי לצרפם לאגודתנו, אנשים אשר מבקשים לסייע לעצמם בדרך של עבודה עצמית. כרגע, מספר האנשים המתאימים באמת אינו רב ביותר, ואף-על-פי שהקרקע תספיק בהרחבה ל-50 משפחות, לא נקבל פונים שלא יסכימו להתחייב בכתב שימלאו את כל מצוות האל, או שירצו לשבת בחיבוק-ידיים. כל אחד מהם חייב להבטיח שיעבוד בנאמנות ובחריצות. אין זה קל למצוא מועמדים רבים כאלה בעיר הזאת. ואולם, האין זה בכוחו של האל להושיע את המעטים, כמו את הרבים?
למדתי מהעיתונים כי הוועדה בלונדון החליטה לשלוח לירושלים נציג, מר פינס, עם ששת אלפים לירות שטרלינג, כדי לקנות פה קרקע. אם ידיעה זו נכונה והוא יגיע בשלום, אזי יהיה הנציג אחד מאתנו, יזכה להצלחה בכל אשר יפנה והכל יסייעו לו. כמו כן מגיע יישר כוח לאלה ששלחוהו. הבה נקווה שמטרתו אינה לזכות בפרסום אישי ובתהילה, אלא לשפר את מצבם של בני עמו בארץ הזאת. האל הוא בוחן לב וכגודל המאמץ היקף ההצלחה. לפי שעה אין לי חדשות נוספות ולכן מכתבי קצר, כיוון שמתקרב הזמן , כך אנו מאמינים, שהאל יביא לנו ישועה ונחמה." (מתוך חיבורו של מרדכי נאור "מאת כתבנו בירושלים ובפתח -תקוה – יהושע שטמפר כותב ל 'ג'ואיש כרוניקל").

נקודה מעניינת נוספת: לאורך השנים לחמה משפחת שטמפפר להשיב לאבי המשפחה את כבודו האבוד כמייסד פתח תקווה. שירו של יורם טהרלב לא רק שדוחק אותו מקדמת הבמה, אלא גם מבייש את זכרו כאילו הוא וחבריו נמלטו מפחד המלריה.

השארת תגובה