בתי הכלא המנדטוריים

בתי הכלא המנדטוריים

בעמוד זה ניתן למצוא מידע תמציתי לגבי בתי הכלא המדנטוריים בארץ, שיכול לשמש לסיורים באתרים היסטוריים הרלבנטיים לתקופה, ביניהם מוזיאון אסירי המחתרות.

בתי הכלא המנדטוריים

מערכת המשפט ואכיפת החוק המנדטורית כללה בין היתר בתי דין אזרחיים וצבאיים, משטרה (Palestinian Police) ושירות בתי סוהר (Palestinian Prison). ברחבי הארץ הוקמו בתי כלא ומחנות מעצר, ובהם: בית הכלא המרכזי בירושלים, בית הכלא בעכו מחנות מעצר בעתלית ובלטרון ובית כלא ומעצר לנשים בבית-לחם. בדרגות הגבוהות בשירות בתי הסוהר המנדטורי שירתו בריטים, ואילו בדרגות הביניים והזוטרות שירתו בעיקר ערבים, כמו גם יהודים.

בבתי הכלא שהו אסירים פליליים בני שלושת הדתות. אסירי המחתרות הוגדרו אסירים פוליטיים ונשפטו בפני בתי דין צבאיים. העבירות בגינן נשפטו אסירי המחתרות כללו בין היתר: תליית כרוזים, אימון ואחזקת נשק ופגיעה פיזית בבריטיים. עונשי המאסר נקבעו בהתאם לחומרת העבירה ונעו בין חודשים ספורים למאסר עולם וגזר דין מוות.

בראשית תקופת המנדט מנתה אוכלוסיית בית הכלא המרכזי בירושלים כ-250 אסירים ולקראת סוף התקופה כ-500 אסירים. בראשית התקופה שוכנו האסירים בתאים, ללא הפרדה דתית. החל מאמצע שנות השלושים של המאה העשרים עלה מספרם של אנשי המחתרות האסורים. דרישתם להפרדה נענתה על ידי הבריטים והם שוכנו בתאים נפרדים. על אף המתח הלאומי ששרר מחוץ לכותלי הכלא היחסים בין האסירים היהודים לערבים היו תקינים בדרך כלל. בינואר 1947 חדר המתח החיצוני פנימה ופרצה קטטה חמורה שהתפתחה לכל רחבי הכלא וכונתה ה״טושה הגדולה״. בעקבות אירוע זה הופרד הכלא לשני אגפים נפרדים, האזור הדרומי של הכלא הפך לאגף ערבי והאזור הצפוני לאגף יהודי.

המידע לקוח מתוך חוברת ההדרכה של מסע ישראלי.

השארת תגובה