סיפור מרד המכבים והניצחון על אנטיכוס- מתוך המקורות

סיפור מרד המכבים והניצחון על אנטיכוס- מתוך המקורות

בקטע המצורף ניתן לקרוא מבחר קטעים מתוך ספר חשמונאים א', פרקים ג'-ד', בהם מתוארים אופן יציאתם של המקבים למרד נגד אנטיכוס והשתלשלות הקרבות עד לנצחונם וטיהור בית המקדש. את הטקסט המלא של ספר חשמונאים ניתן לקרוא בקישור הבא.

על פי ספר מקבים ב', בתום מרד המקבים (שנת 163 לפנה"ס) ועם שחרור ירושלים מידי היוונים, הורה יהודה המקבי לציין את חג הסוכות (למרות שכבר חלפו כחודשיים ממועד החג), אשר נמנע מתושבי ירושלים לקיימו במועד בשל מצב הלחימה בה היו שרויים. על כן, אפשר לראות בחנוכה מעין "סוכות שני" ולהבין מדוע נחגג במשך שמונה ימים.את עיגונו של החג החדש  במועד זה, העשרים וחמישה בכסלו, אנו מוצאים בספר מקבים א', בו אנו מתבשרים כי פעולת טיהור בית המקדש ע"י יהודה המקבי נעשתה בדיוק באותו מועד בו חיללוהו היוונים: "ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו […] וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים"(ספר מקבים א', נ"א-נ"ב).

כאן ניתן למצוא מפה מבוארת המתארת את השתלשלות המרד מבחינה גיאוגרפית באזור שפלת יהודה

פרק ג':
ניצחונותיו של יהודה המכבי 

(א) ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו. (ב) וכל אחיו וכל ההולכים אחרי אביו באו לעזרתו, ויסעו ביד רמה להלחם באויביהם. (ג) ויהי כי-שינס כגבר חלציו וייסך על עמו בחרבו ובקשתו, וינחל כבוד וגדולה ליעקב. (ד) מהיר במלאכתו כליש ביער, ודמיונו כאריה שואג לטרף. (ה) רדף בזעם את זועמי עמו, ואש נשקו נשקה בעוכרימו. (ו) פחדו ורגזו הזדים מפחדו, ופועלי עוולה יחדו נאלחו, כי תשועת עמו צלחה בימינו. (ז) מלכי לאומים שמעו וירגזון, ויעקב שמח ועלז במעשיו, על כן זיכרו לברכה עד עולם. (ח) ויעבור בכל ערי יהודה ויכרת כל רשעי ארץ, ויסר חרון אף ה' מישראל. (ט) ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו אליו.

(י) ואפלוניוס הזעיק עם רב ועצום מן הגויים ומאנשי שמרון לצאת בחרב לקראת ישראל. (יא) וישמע יהודה ויסע לקראתו, ויכהו וימיתהו ויפלו חללים רבים, והשרידים ברחו לנפשם. (יב) וישלול את שללם ויחגור את חרב אפלוניוס ותהי לו לחרב נוקמת כל הימים.

(יג) וישמע סירון שר צבא ארם כי נאספו כל יראי ה' אל יהודה, וכי נקבצו אליו עם רב למלחמה, ויאמר. (יד) אכבדה ביהודה ובעמו ובכל בוזי דבר המלך, לעשות לי שם בארץ (טו) ויאסור את רכבו, וחיל כבד מן הגויים עלו אתו להינקם בישראל, ויבוא עד מעלה בית חורון. (טז) ויהודה יצא אך במתי מעט לקראתם.
(יז) ויהי בראותם את מחנה האויבים, ויאמרו הנה אנחנו יוצאים במתי מעט, ונפשנו יבשה מבלי אוכל, ואיך נעמוד לפני החיל הנורא הזה.

(יח) ויען יהודה ויאמר: היד ה' תקצר לתת רבים ביד מעטים, ואם יש מעצור לו להושיע ברב או במעט. (יט) הן לה' התשועה, ורוב חיל לא ימלט. (כ) הם בוטחים על המונם ועל רוב חילם להשמידנו עם נשינו וטפנו ולבוז את שללינו. (כא) ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו. (כב) לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם, כי השמד ישמידם ה' לעינינו.

(כג) ויהי ככלותו לדבר ויפול בחתף עליהם, בטרם ידעו בבואו, ויך את סירון ואת עמו לפי חרב. (כד) וירדפם ממורד בית חורון עד הערבה, ויפלו מהם שמונה מאות איש, והנשארים נסו אל ארץ פלשתים. (כה) ותיפול פחד יהודה ואחיו על כל העמים מסביב, ויספרו בגויים את מעשי יהודה הגדולים ויגיעו עד אזני המלך.

פרק ד':

ניצחונותיו של יהודה 

(א) ויקם גורגיאש לילה ויבחר חמשת אלפים איש רגלי ואלף פרשים. (ב) ויקרבו בלאט אל מחנה היהודים להתנפל פתאום עליהם, ואנשי המצודה היו להם לעיניים. (ג) וישמע יהודה ויקום עם אנשי צבאו לרדת אל מחנה המלך אשר באמה, ולהכותם בעודם נטושים על פני השדה. (ד) ויהי כאשר הקריב גורגיאש לבוא אל מחנה יהודה, וירא כי אין איש, וישתאה ויאמר, אך נסים הם לפנינו, וייסע אחריהם ההרה. (ה) וכמו השחר עלה, והנה יהודה בערבה, ושלושת אלפים איש בחור עמו, ושריונות וחרבות לא היו להם עוד די מחסורם. (ו) ויהי בראותם את מחנה הגויים כי עצום הוא, ואיש איש לבוש שריון קשקשים, וגם פרשים להם כולם מלומדי מלחמה, וייראו. (ז) ויאמר יהודה אליהם, אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוב כוחם. )ח) זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו. (ט) קומו נא ונצעק אל ה' אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו. (י) למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו.

(יא) ויהי כי ראו הגויים את מחנה היהודים נוסעים לקראתם, ויצאו גם הם מן המחנה, ויסעו במערכה לקראתם, ואנשי יהודה תוקעים בשופרות. (יב) ויפגעו באויביהם, וינגעו לפני בני ישראל, וינוסו דרך הערבה. (יג) ויזנבו את הנחשלים בהם וידלקו אחריהם עד חצרון ועד שדה אדום מול אשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש.

(יד) ויהי כי שב יהודה מרדוף אחריהם, ויצווה את אנשיו לאמור. (טו) הישמרו לכם פן תפשטו על השלל אשר במחנה, כי לא כלתה עוד המלחמה. (טז) הנה גורגיאש ונדודיו לפנינו על ההר, לכן עמדו על נפשכם במערכה, ואחרי הכותכם אותם תפשטו על השלל ואין מחריד. (יז) עודנו מדבר, והנה גדוד האויב נראה בראש ההר. (יח) וישא גורגיאש את עיניו, וירא כי נסו אנשיו וכי הוצת אש במחנה, כי הקיטור עלה השמיימה, ויראהו את אשר נעשה. (יט) ויהי בראותם את יהודה וחילו ערוכי מלחמה עומדים במערכה, וייבהלו מאוד, ויפנו עורף וינוסו אל ארץ הגויים. (כ) וישב יהודה ואנשיו אל המחנה, ויעוטו אל השלל, ויבוזו זהב וכסף ובגדי תכלת וארגמן ורכוש עד אין מספר. (כא) ואחרי כן שבו אל ארצם, ויהללו את ה' בשירים, ויזמרו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. (כב) ויהי ביום ההוא תשועה גדולה לישראל. (כג) והגויים מן יתר הפליטה באו אל ליזיאש ויספרו לו את הקורות אותם. (כד) וישמע ליזיאש, ותפעם רוחו ויתעלף, כי ראה כי כשל כוחו בישראל וכי לא נפל הדבר כרצון המלך.

טיהור המקדש
(לה) וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור: (לו) הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.

(לז) וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון. (לח) ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב. (לט) ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד. (מ) ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה. (מא) ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש. (מב) ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא. (מג) ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות. (מד) ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו. (מה) ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון. (מו) ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון.

חנוכת המזבח – כ"ח כסליו

(מז) וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. (מח) ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים. (מט) וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. (נ) ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. (נא) ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. (נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. (נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. (נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. (נה) ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. (נו) ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. (נז) ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.

השארת תגובה