בתי את בוכה או צוחקת

"בתי את בוכה או צוחקת" הוא שיר ניצחון אופטימי-מריר, המתאר תחושה אותנטית אחרי מלחמה. חברי קיבוץ גדות, ששהו בשלושת השבועות שקדמו למלחמה (ובמלחמה עצמה) במקלטים, יצאו מהם בסופה וראו חורבן מצד אחד, ומצד שני – האויב שאיים עליהם – נוצח ונסוג.

סיפורו של השיר המתאר את הגיבורים שבו, מפורט באתר הזה. מילים: יובב כץ (שכתב גם את "מלכות החרמון") לחן: דוד קריבושי

זהו ביצוע לטיני מרענן של מרגלית צנעני.

פגז אחרון התפוצץ ושתק,
עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,
ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת.

הביטי למעלה, בתי, אל ההר,
ההר שהיה כמפלצת.
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,
אך הם מאיימים על דמשק.

הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא –
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא.
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי,
עם אבא ובובה ושסק,
ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,
בתי, את בוכה או צוחקת.

שקיעות באדום וזריחות בזהב
פוגשות בירוק ובמים.
ובלי תותחים של אויב על ההר
יוריק עוד העמק כפליים.

זורם הירדן, מתפתל כשיכור,
פריחה את העמק נושקת.
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
זורם הירדן, בין גדות יעבור,
פריחה את העמק נושקת,
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
בתי, את בוכה או צוחקת.

השארת תגובה