חורף 73

שירו של שמואל הספרי, לחן: אורי וידיסלבסקי. השיר עוסק בכמיהה לשלום שהתעצמה לאחר מלחמת יום כיפור שהיוותה טראומה קשה לחברה הישראלית. לאחר המלחמה היה "בייבי בום", כלומר – לידה של המוני תינוקות חדשים, שנולדו לארץ כואבת ופצועה, אך שורדת. השיר הזה נכתב 20 שנה לאחר המלחמה ההיא, והוא כתוב לכאורה כתלונה של אותם ילדים, שהוריהם הבטיחו להם, בין אם במילים ובין אם בתפילה, שכשיגדלו לא תהיה עוד מלחמה. גם אם הנימה מתמתנת בסופו של השיר, הדרישה לקיום ההבטחה ההיא – נותרת בעינה.

זוהי כתבה מאתר "וואלה" העוסקת בשיר, וזו מ"תרבות IL".

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב
וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש
רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.

כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלוואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כוח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

הבטחתם יונה…

השארת תגובה