שבועות בעין חרוד- יצחק מיכאלי

שבועות בעין חרוד- יצחק מיכאלי

בקטע זה ניתן לקרוא את דבריו של יצחק מיכאלי, חבר קיבוץ עין חרוד, אשר מספר על חווית החג הייחודית בקיבוץ. הטקסט נכתב בשנת תרפ"ו (1926) ומהווה את אחת מהעדויות המוקדמות לקיומו של חג השבועות במתכונתו החלוצית-מודרנית, למעלה מ-20 שנה לפני הקמת המדינה. קיבוץ עין חרוד היה מראשוני הקיבוצים שעלו לקרקע, שנים רבות לפני קום המדינה (1921). הוא היווה אבן שואפת לחלוצים רבים, אשר ראו בו מעין מודל לחיקוי של חיי חלוציות, הגשמה ושיתופיות. כחלק מכך, הושם דגש גדול בקיבוץ גם על עבודת אדמה, וציון טקס השבועות בהקשרו החקלאי. עם זאת, כפי שבא לידי ביטוי בדבריו של לביא כאן, לא נעלם מחברי הקיבוץ חשיבותו של החג כמועד מתן תורה.

הטקסט המלא:

"החל משעות אחר הצהריים המוקדמות, מורגשת תנועה רבתי בחצר. חברים מקשטים עגלות בירק וענפים, בפירות ובפרחים ובכלי עבודה, כל ענף יתאמץ להפתיע ולעבור את רעהו בפאר עגלתו. ואף לילדים עגלות לפי בתיהם: פעוטונים, גנים ובתי ספר. השנה יוחג החג לראשונה במשותף עם כל ישובי הגוש, אשר יבואו אלינו לעין חרוד בתהלוכת עגלות. כאן יתרכזו כולם. ובשעה 13:00 בצהרים תתייצב עין חרוד בראש התהלוכה, כאשר נושאי הביכורים מובילים ואחריהם אנשי המשק והפלחה. עין חרוד תצא לתחנת הרכבת ותיפגש ליד התחנה עם התהלוכות של גבע ועין טבעון [כפר יחזקאל]. משם חוזרים כולם ביחד למחצבת עין חרוד בתהלוכה משותפת.

במחצבה יפגשו עם תל יוסף ובית אלפא וכולם יחד ירדו בתהלוכה אחת גדולה לגורן של עין חרוד. בראש ילכו נושאי הביכורים, אחריהם קבוצת הפלחה עם הכבודה: טרקטור ומחרשתו, דיסקוס, מאלמת, מגוב, עגלה עם תבואה, מכונת דישה עם טרקטור ועגלה טעונת לחם וקמח. אחריה עגלת נטיעות עם עציה. גן ירקות עם ביכורי הירקות, עגלה ללול ולמכוורת. ואחרון חביב – עגלה של ילדים. ואחריהם נוהר כל העם, מי ברגל ומי ברכב. ראש התהלוכה עובר בשער הכבוד ונכנס לגורן ומכריז על טקס הבאת הביכורים. שני הביקורים הם: שני שקי גרעיני חיטה, כדי חלב, חלות דבש, ששה כבשים. אז יכריז הכרוז על פידיון הביכורים – קודש לקרן הקיימת. הנה כי כן למען העם והמולדת המתחדשים בארצם העתיקה…

הנה זוהי מהפכה אמיתית, כך פרצנו פרץ ונחוג את החג בצורה שונה שחגגו אבותנו בגולה. עתה חזרנו אל השדה. בגולה היה זה חג של בית, מלא תוכן רוחני, עם זמירות ותפילות וסמלי חד לשרידי הפאר הפיזי שהיה בעבר. וכשם שעבודת האדמה כיום הזה, שאנו קודחים בארות ונוקבים בסלע, עד להגיענו למי התהום הזכים, כך מצווים אנחנו לחתור ולחדור אל מקור חגינו ולהעלותם מתהומות חיי העם היהודי בעבר את "מי התהום" הזכים ביותר של תרבותנו העתיקה כדי לשוב ולהזרימם בצינורות ההשפעה שנסתתמו במשך שנים של תקופת הגולה".

השארת תגובה